שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
ואז יום אחד. בום. התחיל הקיץ. אם עד לאחרונה נדדנו דרומה למדבר כדי להינות ממזג האוויר הקריר והעדר בוץ טובעני, הגיעו החמסינים של האביב ו"הדליקו את התנורים" במדבר שכבר מתחיל לכתוב את פרק הסיכום של פריחת החורף הנהדר שעבר עליו.
הצפון, שרק לפני כמה שבועות עוד חווה טמפרטורות נמוכות וגשם רב, ירוק מאד, פורח מאד וגם די קרוב ונגיש בקלות למי שלא רוצה לצאת למסע של שעות ארוכות בכבישים. היעד שלנו הפעם היה יער שגב שעל השיפולים של הגליל המערבי וממש על הפינה שבה עמק זבולון האופקי מתחיל להתרומם לגובה.
את הדרך לשם עשינו עם סקייוול ET5. רכב פנאי גדול וחשמלי שנהנה גם ממרווח גחון מכובד, טווח נסיעה גדול של מעל ל-400 קילומטרים והוא עם חלל גדול ומרווח לכל הציוד שצריך ליום ארוך וכיפי ביער. שזה אומר, צידנית מלאה כל טוב נישנושין, כסאות מתקפלים, שולחן קטן, מחצלות וכמובן גזיה כי קפה.
• כך תחסכו אלפי שקלים עם רכב חשמלי
אנחנו יצאנו מהמרכז צפונה על כביש 6, ביקנעם המשכנו על 6 צפון בנסיעה זורמת ורגועה מאד נטולת טראפיק כמעט בכלל. את הרמזור הראשון פגשנו רק בצומת אבלים על כביש 70. המשכנו צפונה עד צומת יבור בה פנינו ימינה לכביש 805 המטפס לגוש שגב. אחרי סדרת פיתולים, תוך שאנו נזהרים מכמות רוכבי האופניים הגדולה שעל הכביש באימוני הבוקר שלהם, פנינו ימינה לעבר "עצמון שגב", בככר הראשונה המשכנו ישר ובככר השניה פנינו שמאלה ומיד ימינה לרחבת חניה גדולה (ומלאה רוכבים של בוקר) כדי לשתות קפה טעים ולאכול עוגיית בראוניז' מצויינת ב"קפה צצ'ו". פוד טראק קטן חמוד וטעים מאד שמציע לא מעט דברים טובים.
מדלת הבית עד לקפה צצ'ו זה היה כשעה של נהיגה רצופה. לא נורא בכלל וכרבע מטווח הנסיעה של הסקייוול החשמלית.
מכאן המשנו לתוך דרך הנוף. חזרנו לככר השניה והמשכנו בה דוך ישר. אחרי כמאה מטרים האספלט נגמר ומולכם מזלג שבילים. הימני, עם שער קק"ל, זו הדרך שלכם. השמאלי יורד בתלילות רבה וממנו נתעלם.
דרך הנוף היא רחבה מאד, נוחה לנסיעה ומסומנת לכל אורכה בסימון שבילים ירוק. כך שלא צריך להיות נווט-על כדי להתמצא בה. מה שכן, ביער היפיפה הזה יש המון שבילים מכל סוג וגודל. עשרות קילומטרים של מסלולי אופניים (כולל סינגל קק"ל רשמי מצוין ועוד יותר סינגלים "פיראטיים" מאתגרים ומומלצים מאד), קילומטרים רבים של מסלולים רגליים אבל גם רשת סבוכה של שבילי 4X4, מרביתם קלים למעבר. לכן אם נפשכם חפצה קל מאד "ללכת לאיבוד" באיזור פינה נסתרת ושקטה ביער כל עוד שתזכרו כי עורק התנועה המרכזי שבו הוא דרך הנוף.
כיוון התנועה הוא מערבה, לכיוון הים, במגמת ירידה מתונה נוחה מאד. גם אם הגובה אינו רב, מתחיל מכ-300 מטרים מעל לפני הים, האיזור תלול למדי, אפילו תלול מאד ואם אתם במצב רוח לחקור את סודותיו רצוי לקחת זאת בחשבון. אם אגב בדרך נס עוד ירד שם גשם באביב הזה, תגלו כי דרך העפר הלבנה והנוחה הופכת למשטח "מרגרינה" חלקלק מאד. ברמה כזו שעשוי לא לאפשר תנועה כלל.
לכל אורך המסלול יש עדויות להתיישבויות עבר במקום. אם אלו גתות עתיקות החצובות בסלעים, שרידי חורבות ופה ושם עצים פזורים מבוסתנים של פעם. ביום של הטיול שלנו היה באוויר ריח פריחה חזק מאד של שיחי הרותם. ריח מתקתק שנתן אווירה נהדרת לרוח שנשבה בליטופים בין האורנים הענקיים שיש כאן. חובבי הליקוטים ישמחו למצא כאן אספרג בר טעים, שום בר לא מעט שיחי מרווח ואזוב. כל אלו יכולים להיות תוספת מקומית נפלא לכריך או לשניצל פולני שהבאנו מהבית.
הדרך עוברת ברובה בתוך יער של עצים בוגרים וגדולים וככל שמאבדים גובה ומתקדמים מערבה הנוף הולך ונפתח, ומשתנה. מולנו חלקו המזרחי של הכפר כאבול, ואחריו אפשר לראות את עמק זבולון ואת הים. הים עצמו בהחלט שיכול להיות מפתה עוד כמה שבועות כשהקיץ יבסס את אחיזתו.
ממשיכים עם השביל ומדי פעם עוברים מתחמים גדולים ומסודרים של שולחנות קק"ל. שם יש מקומות להדליק מנגל חגיגי, וגם צפרדע גדולה למי שלא יכול לקחת איתו את האשפה. אפילו ברזי מים קיימים למילוי ושתיה.
צפונית לכביש 805 תמצאו את חרבת ראש זית. הכניסה אליה מסומנת בסימון שבילים שחור. המקום הוא שריד למבצר פיניקי אשר שלט על דרכי הגישה לים וממנו. שווה בהחלט ביקור (ולא לשכוח לחצות את הכביש ממש בזהירות המירבית).
אנחנו כמובן..רעבים! אז חזרנו מזרחה על כביש 805 לצומת משגב. בה פנינו ימינה לכביש 784 ואחרי סדרת פיתולי כביש מענגים הגענו לצומת יודפת שם פנינו שמאלה בככר למרכז התיירות של יודפת. יש שם גם את יער הקופים למי שאוהב את זה.
במרכז יש לא מעט חנויות, בתי קפה חמודים, חנות של חוות "חלב עם הרוח" שנמצאת ממש על הר יודפת ובכלל זה מקום צ'יל עם אווירה נחמדה מאד.
את הדרך חזרה עשינו עם עצירה קצרה ל"ספלאש אנד דאש" של חשמל DC עוצמתי בתחנת דור יסעור. אפילו שמחשב הדרך הראה שיש לנו ספייר של קילומטרים, התנועה הכבדה-יותר של מוצא"ש למרכז יצרה חששות. אז טענו. כ-20 דקות, פלוס טילון וניל, בעמדת DC של אפקון ורמת הטעינה כבר זינקה ל-81% שהם הרבה יותר ממה שבאמת היה צריך.
